<h1>ספר החינוך מצוה תקצ"א</h1>
<h2>דף קטו.</h2>
שנמנענו מלמשכן את האלמנות, שנאמר [דברים כ"ד] ולא תחבול בגד אלמנה, ולשון המשנה [ב"מ קט"ו ע"א] אלמנה בין שהיא ענייה בין שהיא עשירה אין ממשכנין אותה. משרשי המצוה שחס השם על בריותיו ורצה לזכותינו לקנות בנפשינו מדת החמלה וצונו שנרחם על האלמנה שלבבה שבור ודואג שלא למשכנה, וכל דרכי התורה נועם ונתיבותיה שלום. מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה שאין ממשכנין אותה לא על פי עצמו ולא על פי בית דין, כלומר בשום צד אין מצערין אותה למשכנה, שנאמר ולא תחבול בגד אלמנה. ויתר פרטיה מבוארין בפרק ט' מבבא מציעא. ונוהג איסור זה בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות, ועובר על זה וחבל בגדיה או כליה או שום דבר מכל אשר לה שלא בשעת הלואה מחזירין אותו בית דין ממנו אליה בעל כרחו, ואם תודה לו החוב בית דין מכריחין אותה לשלם מה שהיא חייבת, ואם תכפור תשבע ותפטר, ואם אבד המשכון או שנשרף קודם שיחזירנו חייב מלקות, כן כתב הרב רבנו משה בן מימון זכרונו לברכה ובודאי יקבל אותו הבעל חוב בפירעון חובו ואם כן אני תמיה האיך הוא לוקה ומשלם.
